עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

זמן

16/12/2017 00:20
סול
זה קורה לי לפעמים בלילה, בעיקר. אני הולכת לישון ושמה מוזיקה בטלפון ליד האוזן, ואז פתאום עולה לי הכל. תמונות לא קשורות. הבית ספר האמריקאי בכתה ט׳. הבריכה, שיעורי התעמלות הקרקע באולמות חדשים עם ריח של ספורט, הבריחה שלי ושל טליה למסדרונות שנראו בעצמם אמריקאים ויוקרתיים, היום ששמנו צבעי הסוואה על הפנים והחזקנו עלים מול העיניים כדי לעצבן את רויטל המדריכה. חדר האוכל והפעם ההיא שטליה התלבטה כמה דקות שלמות בין סנדוויץ אבוקדו לסלט ביצים וזה שזה היה ממש חמוד בעיני. עולה לי ימים עצלים עם אור בהיר בבית הפרטי הגדול של טליה, כשבקושי יצאנו מהמיטה, אולי רק כדי להכין עוגיות, ואז נסענו לסופר במושב על האופניים של טליה, היא רכבה ואני ישבתי מאחורה על הסבל הקטן. עולה לי הבית הישן וקיצים במקלחת קרה, ולילות בתל אביב עם מגמת תיאטרון שהרעידו לי את הנקודה הקטנה בלב. ואז שכיבה במיטת יחיד בשעה מאוחרת, כשזולגות לי דמעות ככה סתם והחלון פתוח ורוח חמימה מייבשת לי אותן. זה נראה לי מטורף שהייתי אז בת 15. זה נראה לי מטורף שעבר מאז כל כך הרבה זמן. נראה לי מטורף שזו הייתי אני. נראה לי מטורף שזה מרגיש קרוב ורחוק כל כך בו זמנית. הכל פשוט בלתי ניתן לי לעיכול למרות שזה מה שאני עושה כל החיים שלי בעצם, בחוסר מודעות, כמו כולם, מעכלת את זה שהזמן עובר, ושדברים משתנים, וגם נשארים בדיוק אותו דבר.זה קורה לי לפעמים בלילה, בעיקר. אני הולכת לישון ושמה מוזיקה בטלפון ליד האוזן, ואז פתאום עולה לי הכל. תמונות לא קשורות. הבית ספר האמריקאי בכתה ט׳. הבריכה, שיעורי התעמלות הקרקע באולמות חדשים עם ריח של ספורט, הבריחה שלי ושל טליה למסדרונות שנראו בעצמם אמריקאים ויוקרתיים, היום ששמנו צבעי הסוואה על הפנים והחזקנו עלים מול העיניים כדי לעצבן את רויטל המדריכה. חדר האוכל והפעם ההיא שטליה התלבטה כמה דקות שלמות בין סנדוויץ אבוקדו לסלט ביצים וזה שזה היה ממש חמוד בעיני. עולה לי ימים עצלים עם אור בהיר בבית הפרטי הגדול של טליה, כשבקושי יצאנו מהמיטה, אולי רק כדי להכין עוגיות, ואז נסענו לסופר במושב על האופניים של טליה, היא רכבה ואני ישבתי מאחורה על הסבל הקטן. עולה לי הבית הישן וקיצים במקלחת קרה, ולילות בתל אביב עם מגמת תיאטרון שהרעידו לי את הנקודה הקטנה בלב. ואז שכיבה במיטת יחיד בשעה מאוחרת, כשזולגות לי דמעות ככה סתם והחלון פתוח ורוח חמימה מייבשת לי אותן. זה נראה לי מטורף שהייתי אז בת 15. זה נראה לי מטורף שעבר מאז כל כך הרבה זמן. נראה לי מטורף שזו הייתי אני. נראה לי מטורף שזה מרגיש קרוב ורחוק כל כך בו זמנית. הכל פשוט בלתי ניתן לי לעיכול למרות שזה מה שאני עושה כל החיים שלי בעצם, בחוסר מודעות, כמו כולם, מעכלת את זה שהזמן עובר, ושדברים משתנים, וגם נשארים בדיוק אותו דבר.
Noga
16/12/2017 12:36
זמן זו תעלומה בפני עצמה וכשמוסיפים לזה זכרונות זה הופך להיות עסק מטורף בפני עצמו.
כמה כיף זה להתמלא בנוסטלגיה ולא לקלוט כמה זמן חלף מאז, וכמה הזכרונות האלה מרגישים חיים כל כך ותמיד לצדנו..
רֵײזָא
17/12/2017 01:10
לגמרי...מפחיד
19/12/2017 11:26
היי,
גם אני כתבתי על זכרון כמה פעמים:

imal.bloger.co.il/268265/
אוהב לחשוב, לעסוק במה נשאר בזכרון, בזכרון עצמו.

imal.bloger.co.il/265875/
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: