עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

חברים
נערת הגורלJust a JoeRoseGeminiIM AL
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
כל  (1)
ארכיון

ישראבלוג

28/09/2018 01:32
סול
זה מוזר, אבל אני קצת מתגעגעת לישראבלוג. זה מוזר כי אין סיבה טובה. זה היה בערך כמו פה. לכתוב במקום קטן ורחוק מהעין של רוב העולם, ולדעת שכנראה אף אחד בחיים לא יגיע לכאן. זה לא שהערכתי את ישראבלוג באופן מודע. זה אולי הצד הכי לא מודע החיים שלי- הכי נטמע. חלק ששזור בו מגיל 12 כמו עוד יד. אף אחד לא ידע שאני כותבת, ואף קורא לא הכיר אותי. ובכל זאת, יותר מעשר שנים כתבתי שם. וכשהייתי נכנסת לשם, הרבה פעמים ברגעים שבהם הרגשתי מטונפת ושהחיים לא מסודרים, הרגשתי סדר פתאום. זה הרגיש כמו חדר של טינאייג'רית עם אור מעומעם של פיירי לייטס ושטיח רך על הרצפה ושירבוטים שמוצמדים בנעץ לקיר. הייתי נכנסת לשם ומרגישה שאני שוב סול של כתה ח', שחוזרת מבילוי עם חברות בקניון, וגם מה שנדמה לה חשוב הוא לא באמת חשוב. בחיים לא ייחסתי לזה יותר מדי חשיבות- לא את החשיבות שפתאום אני מבינה שאולי קצת הגיוני לייחס לזה- אבל היו כתובים שם כל קורות חיי וכל נבכי רגשותיי ומחשבותיי מאז שאני ילדה. לא ייחסתי לזה חשיבות, אבל זה היה חשוב. זה היה משהו. אני מתגעגעת לפעמים לקוראים המעטים הספציפיים שידעתי שקוראים אצלי. לא הכרתי אותם ולא ניסיתי להכיר אותם, אבל זאת הייתה מן נחמה קטנה, מן חברות עדינה עדינה, מן בועה חמימה, תגובות של אנשים שלמדתי לזהות את השפה שלהם. חבל לי שהכל נמחק. זה קצת כאילו משבצת מאד מסוימת בחיים שלי, של ילדות ותמימות, נמחקה.
אריקIM AL
IM AL
28/09/2018 15:58
תודה, נתת לי תחושה כלשהי איך זה להרגיש שהמלק הזה של לכתוב בבלוג נעלם מהחיים.
אמנם לא כותב מכיתה ח :), אבל כן כבר איזה שנתיים של כתיבה ומרגיש כבר שזה חלק מחיי.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: