עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

חברים
נערת הגורלJust a JoeRoseGeminiIM AL
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
כל  (1)
ארכיון

הגיגים

28/08/2018 19:29
סול
נפגשתי היום עם חברות שלי מהצבא. חברות שלי מהצבא הן לא ״חברות מהצבא״, ארבע שנים היינו החברות הכי טובות זו של זו. יצא ככה, וכולנו התרחקנו מהחברות מהבית, והפכנו להיות החברות מהבית אחת של השניה. אנחנו מאד מזכירות זו את זו. ההומור שלנו דומה ולדעתי זה אחד הדברים הכי חשובים בין אנשים. גרנו ביחד בתל אביב, חלקנו. טיילנו ביחד. ואז דברים נגדעו. חלקם עם סיבה, נגיד מאיה ואני שרבנו ואז השלמנו אבל כבר לא חזרנו למה שהיה פעם. חלקם נגדעו בלי סיבה. ותמיד כשאני פוגשת אותן, וכך גם היום, אני חושבת שהחמצנו. אני חושבת שבאופן פשוט, יש בינינו כימיה. כימיה שעובדת גם כשאנחנו לא נפגשות הרבה זמן. וזה לא דבר שקורה עם כולם, לא בצורה כזאת טבעית ומובהקת בכל אופן. לעניין אחר; בא לי לקפוץ במכונת זמן שלוש שנים קדימה ואז להסתכל לאחור. זה הרי יגיע העוד שלוש שנים האלה מתישהו, ומה יקרה אז? איך דברים יראו לי? איך אני אסתכל על כל מה שחשבתי והרגשתי היום אחרי שלוש שנים של לימודים עם תום, האם אצחק על עצמי על רגעים שחשבתי שאולי אני מאוהבת בו? על זה שבלבלתי בדידות וחיבה גדולה עם התאהבות? או שאולי הכל ישאר כרגיל בעצם, כי דינמיקות בין אנשים הן בסופו של דבר פשוט נתון קיים, וגם אז לפעמים אני אוהב אותו מאד ולפעמים אחשוב שהוא מטופש ולפעמים ארצה לחבק אותו ולפעמים לא יהיה לי כוח אליו, ולפעמים פשוט לא אראה אותו זמן רב והגעגוע יצבע את הזיכרון בורוד בוהק. וחוץ מתום, מעניין בכללי, מה יהיה ואיך אהיה. אם אמשיך להתלבש אותו דבר ולדבר אותו דבר ואולי יהיו לי תחומי עניין חדשים ואולי האופקים שלי יתרחבו ויתרחבו ויום אחד אני ממש ארגיש את זה, אני ארגיש שאני יודעת על תיאטרון, שיש בי משהו שלא היה קודם, וזה יכה בי יום אחד.
RainIM ALSystem Meedya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: