עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

חברים
נערת הגורלJust a JoeRoseGeminiIM AL
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
כל  (1)
ארכיון

ערפל

14/04/2018 13:43
סול
הגעתי הביתה בשבע בבוקר. הצלחתי לישון רק שעתיים. כשהתעוררתי הגוף שלי היה עירני מדי, נסער. כאילו אפילו בשעתיים האלה הוא לא באמת ישן. הלכתי לחדר של אמא, התיישבתי על המיטה לספר לה מה קרה אתמול. היא שאלה ישר בפנים דרוכות וקול מודאג ״מישהו עשה לך משהו?״, אמרתי שלא. שלא תדאג. זה רק שרבתי עם שירה, ועוד דברים שלא אמרתי כי לא ידעתי בדיוק מה הם, כמו תחושת הערפל הכבדה שעוטפת לי את הלב והמחשבה של האם יום אחד אני אהיה ואחשוב שאני ענקית במשחק, עילוי, ושאולי זו יומרה, אבל באמת אין לי טעם או רצון להרגיש אחרת. חשבתי על זה עכשיו, על הדאגה של אמא מזה שמישהו עשה לי משהו, ועל זה שהרגעתי אותה שזה לא זה, וחשבתי שזה דווקא היה אולי פחות נורא אם מישהו היה עושה לי משהו, כי זה היה בסך הכל מישהו שאני לא מכירה, והלב שלי לא היה נשבר מסיפור שלם וארוך עם ריח של קיץ ושל צמר גפן מתוק, סיפור של ילדות ובחורות ביחד שהכל נשבר להן והתפרק בלילה אחד שהיה בסך הכל התנפצות של הרבה ימים אחרים, ובאותו לילה לא היו אנשים שמחים מסביב, ולא הייתה צהלה, היה רק שבר ונסיון נואש וזריז לאחות פצעים. תמיד חשבתי שכאב גופני עדיף הרבה יותר על כאב נפשי, וככה זה מרגיש לי גם עם ההשוואה שבין שירה לבין ״אם מישהו עשה לי משהו״. אם מישהו היה עושה לי משהו זה היה כללי מכדי לפגוע לי בלב עמוק כל כך, הייתי סתם קורבן שנקלע לדרכו.
IM ALedya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: