עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

חברים
נערת הגורלJust a JoeRoseGeminiIM AL
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
כל  (1)
ארכיון

תל אביב בצהריים

26/03/2018 22:17
סול
קצת קשה לנשום, יותר מדי אוויר נכנס מול אופק רחב של ים ודשא שפעם היה מקום רחוק ועכשיו הוא היומיום. שקט של צהריים כואב בלב. כמו אור גדול מדי. כמו שלווה שלווה מדי. כמו חיים שמתגלגלים רק כדי להתגלגל. זה נעים, זה פשוט מדי. יש אנשים שגרים פה. הם חוזרים לבית עם חלונות לרחוב צדדי ושטיח בסלון, ומקרר. ואולי יש להם בן זוג. אולי הם יצאו בערב לקפה. לא לבר, לא עד ארבע בבוקר, לא יקומו בשבע ויחזרו הביתה וישאירו את האור הזה מאחוריהם. סתם קפה, עד אחת עשרה בלילה, ואז יחזרו הביתה, ויקראו ספר, ויתחבקו, וילכו לישון. והחיבוק לא יכאב בבוקר, הוא לא יהיה ממושך מדי. אין דבר כזה ממושך מדי. אלה החיים, ממושכים. דברים מתחילים וממשיכים. והאופק הבהיר עם הים והדשא יראה אותו דבר גם היום, וזה יהיה בסדר.
הדסedyaIM AL
IM AL
27/03/2018 13:07
כתוב נורא יפה,,,
מרגיש את האביב צועק מהמילים שלך.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: