עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

חברים
נערת הגורלJust a JoeRoseGeminiIM AL
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
כל  (1)
ארכיון

פעם

31/12/2017 13:14
סול
אני מסתכלת בתמונות של שירה. בתמונה מלפני כמעט חמש שנים יש צלחת פלסטיק לבנה ועליה פירה גושי עם בצל מטוגן מעליו, חתיכות שניצל וסלט קצוץ חתוך לחתיכות גדולות. אני חושבת לעצמי כמה צבאי זה. כי הפירה והשניצל והסלט החתוך לחתיכות גדולות הם לא רק הטעם שלהם, הם גם הריח של חדר האוכל והקולות של הצלחות המונחות על השולחן והשיחות הצבאיות, המשפטים שמדי פעם נזרקים לאוויר, והאוויר העומד הזה, הסמיך, שיש רק ביום שישי בצהריים בבסיס. הבועתיות של מקום שהוא עולם ומלואו, אבל רק באותם רגעים, ורק למי שנמצא בתוכו, ובחוץ מתקיים עולם אחר לגמרי, שוקק, עם קולות של שוק ורחוב ואנשים בבגדים אמיתיים. כמה מוזרה הטבעיות שבה אתה מתרגל לעובדה שהכל מפלסטיק, הצלחות והשולחנות והטרמוקן והכוסות, שעל הכל מוטבעת חותמת אדומה של צה"ל, שבחדר שלך יש אוויר צה"לי שעומד שם כבר שנים, אוויר שחווה קבוצות קבוצות של אנשים, שנכנסו אליו ויצאו והפכו לחברים הכי טובים לתקופה, כמה מהר אתה מתרגל לרוטינה הבלתי נגמרת של ישיבה ליד שולחנות העץ של הצבא, שלידם קורה הכל, כאילו לא היית רגיל כל חייך לעבור ממקום למקום, ופתאום השולחן הזה, הקבוע, נראה טבעי כל כך, והעוגיות הקבועות של השק"ם, הכל נראה כל כך קבוע וטבעי ומובן מאליו. אני לא יודעת למה, פתאום במבט לאחור, הכל מרגיש לי מוזר ורחוק. 
רֵײזָאנערת הגורלGeminiIM ALedya
Gemini
01/01/2018 10:24
בדיוק השתחררתי לאחרונה, התחברתי למה שרשמת :)
Just a Joe
01/01/2018 13:21
איזה תיאור מדויק של האווירה הצבאית. אני זוכר טוב מאוד שבתות (או ימי שישי) כאלו כשהיינו בבסיסים עורפיים או בהכנה לקו. אפילו במוצבים יש משהו ממה שאת מתארת.

גם לי, במרחק הזמן, הדברים נראים קצת אחרת. אולי אפילו משונים. כל מיני התנהגויות שהיו נכונות לתקופה ההיא, והיום אני פשוט מתקשה לחשוב שהייתי נוהג כך שוב..

שנה טובה
@--)-
IM AL
01/01/2018 22:39
ריחות, טעמים, עצמים, יכולים להגדיר זמן תקופה, זה נשמע מוזר אבל זה כך.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: