עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

חברים
נערת הגורלJust a JoeRoseGeminiIM AL
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
כל  (1)
ארכיון
תום ויעל ואני
07/09/2018 22:48
סול
בפעם שעברה שתום ואני דיברנו על חברה שלו הוא אמר שהוא חושב שזה לא ילך. בגלל זה הרשתי לעצמי להגיד לו שהוא צריך לתת לזה צ׳אנס, להתמסר לזה. אחרי אותה שיחה ירדה לי האבן הקטנה שהתיישבה לי על הלב כשגיליתי שיש לו חברה. הבנתי שזה סתם וכבר לא קינאתי. אבל אז לפני כמה ימים דיברנו בטלפון, הוא סיפר שהוא יצא עם חברים והלך לישון אצלה ב7 בבוקר כשהם סיימו. זה היה נשמע לי כמו משהו שעושים עם מישהו שרוצים לראות, אז שאלתי אותו מה איתה, והוא אמר שבאופן מפתיע ממש מגניב. התחיל לא משהו ולאחרונה ממש כיף. שאלתי אותו מה השתנה ואיך, הוא אמר שהוא החליט פשוט לתת לזה צ׳אנס. הגרון שלי נחנק וזלגו לי דמעות. קיוויתי שהוא לא ישאל משהו ואני אצטרך לענות וזה יסגיר את הקול הרועד שלי. אחרי כמה דקות אמרתי שאני צריכה לנתק. הוא התקשר באותו ערב עוד כמה פעמים ולא עניתי לו. עניתי רק בלילה כשהייתי בבר עם חברה ויכולתי לדבר איתו תחת מעטה של אלכוהול ומוזיקת רקע. רק כשיכולתי להגיד לו מתי שיתחשק לי ״תום אני לא כל כך שומעת נדבר כבר מחר״, ורק כשהוא יידרש להגיד לי ״סול את יכולה להיות איתי רגע?״. אתמול הלכנו להצגה. הוא ואני, ועוד כמה חברים שהולכים ללמוד איתנו. בסוף ההצגה כולם התפזרו, ואנחנו נשארנו לשבת איפשהו. התחלתי ללכת ברחוב לכיוון הברים, הוא אמר ״בואי נשב קרוב״, ואני התעצבנתי בתוך הלב כי ידעתי שבואי נשב קרוב זה ״אנחנו לא הולכים לשבת הרבה, אני הולך ליעל״. כשישבנו משהו היה מוזר. אף אחד לא העז להפוך את זה למוזר מובהק, מוזר מדובר, מוזר לא בסדר. אבל אף אחד גם לא היה לגמרי בסדר. היינו קצת זרים אחד לשני, וזה היה קצת בכוונה, או אולי קצת מודע. לא התפוצצנו מצחוק כמו שתום ואני מתפוצצים מצחוק. צחקנו, אבל בנימוס מה. וכשהקנטנו אחד את השני, זה לא היה מסוג ההקנטות שמותר להגיד בהן מה שבא לך כי הן בתוך בועה מובנת ומוכרת ובהירה, עם עוד אדם שהוא כבר שלך. הרגשתי שתום מרגיש מותקף, למרות שאלה דברים שיכולתי להגיד לו תמיד בלי שהוא ירגיש ככה. אחר כך הוא הסיע אותי הביתה ושאל אם ירדן שיצאתי איתו היה אמור לבוא. הוא אמר גם שאם לא טסים בסוף לחו״ל אז חייב לעשות משהו אחר. אחר כך הוא הלך ליעל.
2 תגובות
הדרמטי
02/09/2018 11:02
סול
אתמול דיברנו תום, בועז ואני על זה שכולנו הטיפוסים הדרמטיים מתוך תשעת הטיפוסים. כולנו חייבים לחוות ולעורר ריגוש כדי להרגיש שמשהו קורה ושאנחנו משהו. וגם שכולנו מרגישים קצת פגומים עמוק בתוכנו ורוצים לקבל אישור תמידי שאנחנו מיוחדים וחשובים. לבועז יש כנות מיוחדת. מן כנות שהוא כפה על עצמו כדי לעבור תהליך. זה בפני עצמו הופך אותו לקצת מתוסבך, אבל מצד שני, יש משהו אמיתי וחשוף לגמרי בכנות הזאת. לא הייתי מתוודה שאני פוחדת להיות משעממת אם הוא לא היה אומר את זה ומשתמש במילים האלה, הן היו עלולות להיות גדולות ומחייבות מדי בשבילי. אבל כשהוא אמר את זה היה בזה משהו משחרר, לא ללכת סחור וסחור כדי להסביר את עצמך, פשוט להגיד במילים בהירות. בועז הלך ב2 ותום ואני המשכנו עד הבוקר, פגשנו גם את שירה. היה כיף, הייתי קצת שיכורה מדי. תום ואני הלכנו הרבה יד ביד והתחבקנו. כשאני מבקשת ממנו ללוות אותי לשירותים הוא לא בא, כאילו הוא פוחד שיקרה משהו, למרות שזו בחיים לא הכוונה שלי, ולישון ביחד אנחנו לא נשן. אבל כשהוא מחבק אותי מאחורה במסיבה הוא מלטף לי עם היד את הבטן. אני אשקר אם אגיד שבאותם רגעים זה הרגיש לי רע בגלל חברה שלו, אני בעיקר נהניתי. אבל אני יודעת שאני צריכה להרגיש לא בסדר וזה גורם לי קצת להרגיש לא בסדר.
0 תגובות
וזהו
29/08/2018 18:19
סול
לתום יש חברה. הם יצאו אבל לא חשבתי שהם באמת יהיו ביחד. גם אני יצאתי עם אנשים בזמן הזה. אבל הם כן. זה לא כמו בוקס מטורף כי זה לא היה לגמרי לא הגיוני שזה יקרה מתישהו, אבל זו צביטה די חזקה, ובעיקר מבלבלת.
0 תגובות
יואב
28/08/2018 23:53
סול
אחה"צ הלכתי בתל אביב וראיתי פתאום את יואב ברחוב, יושב ומעשן על חומה קטנה. משום מה, כשעברתי שם, עבר בי הבזק מהיר של מחשבה שאראה אותו. זה היה ליד מסעדה מהרשת שהוא עובד בה, אבל לא הסניף שלו. לא הייתי אמורה לחשוב על זה, עברתי שם המון פעמים בשנה וחצי האחרונות ולא חשבתי על זה, והנה פתאום, כן. והנה, הוא הופיע. התגובה שלי הייתה קצת כמו מסרט גרוע, אילוסטרטיבית. כמעט שפשפתי את העיניים כדי להבין אם זה באמת הוא. הוא לא היה נראה מופתע כל כך לראות אותי. נתנו חיבוק, וכשהתחלנו לדבר התחילו לי טיפה דפיקות מהירות בלב. זה הפתיע אותי, כי בשנה האחרונה במקרים בהם חשבתי על יואב, חשבתי שההתלהבות ממנו והסחרור והיכולת שלו להשפיע עלי כמו שהשפיע, היו תלויי תקופה ונסיבות. זו הייתה תקופה שבה יכלו לשחק בי ושזה ימשוך אותי. בשנה וחצי שעברו מאז שהפסקנו סופית לצאת, אני מרגישה למזלי, שאני רחוקה מזה מאד. ולמרות זאת, איכשהו הרגשתי שבאופן מזערי וסמלי, משהו בו כובש אותי מחדש. לא כובש כמו אז, פשוט כובש כמו שבן אדם שאתה פוגש פעם ראשונה יכול לכבוש אותך. העיניים שלו נצצו גם עכשיו, כמו תמיד. זה לא היה משהו שראיתי בו דרך העיניים החצי מאוהבות שלי אז. היה בו משהו גם עכשיו. שילוב מוזר של עניין וריגוש עם נונשלנטיות. למרות שדפק לי הלב מהר, ולמרות שלרגעים פחדתי שהוא מבחין בזה, הרגשתי גם די שלווה ומקסימה. הרגשתי, שהפער בין התקופה המחפשת והאבודה שהייתי בה אז לבין איזושהי יציבות פנימית שיש לי היום, מורגש לי פתאום לידו. הוא שאל אם אני מתחילה ללמוד ואמרתי שכן והוא אמר שכל הכבוד לי ושמאד קשה להתקבל לבית ספר שאלמד בו. הוא שאל אם אני גרה בתל אביב ואמרתי שלא והוא שאל למה אני משוטטת ולאן אני הולכת. צחקתי פתאום באמת כי היה מוזר להתוודות בפני מישהו בסתם שיחת חולין שאמורה להיות קצת נימוסית שאין לי שום מטרה ושום יעד ושאחרי פגישה עם חברות פשוט התחלתי ללכת וללכת סתם כי אני אוהבת לשוטט. 
בשנה האחרונה הוא שלח לי כמה פעמים הודעות, ותמיד עניתי ביובש ובקרירות, כי הבנתי שאין מטרה לשיח הזה, וכי באיזשהו שלב שכחתי בכלל מה אהבתי בו. אם ישלח שוב הודעה, עדיין לא תהיה מטרה לשיח הזה, אבל אולי בכל זאת אגיב יותר בנחמדות. 
0 תגובות
הגיגים
28/08/2018 19:29
סול
נפגשתי היום עם חברות שלי מהצבא. חברות שלי מהצבא הן לא ״חברות מהצבא״, ארבע שנים היינו החברות הכי טובות זו של זו. יצא ככה, וכולנו התרחקנו מהחברות מהבית, והפכנו להיות החברות מהבית אחת של השניה. אנחנו מאד מזכירות זו את זו. ההומור שלנו דומה ולדעתי זה אחד הדברים הכי חשובים בין אנשים. גרנו ביחד בתל אביב, חלקנו. טיילנו ביחד. ואז דברים נגדעו. חלקם עם סיבה, נגיד מאיה ואני שרבנו ואז השלמנו אבל כבר לא חזרנו למה שהיה פעם. חלקם נגדעו בלי סיבה. ותמיד כשאני פוגשת אותן, וכך גם היום, אני חושבת שהחמצנו. אני חושבת שבאופן פשוט, יש בינינו כימיה. כימיה שעובדת גם כשאנחנו לא נפגשות הרבה זמן. וזה לא דבר שקורה עם כולם, לא בצורה כזאת טבעית ומובהקת בכל אופן. לעניין אחר; בא לי לקפוץ במכונת זמן שלוש שנים קדימה ואז להסתכל לאחור. זה הרי יגיע העוד שלוש שנים האלה מתישהו, ומה יקרה אז? איך דברים יראו לי? איך אני אסתכל על כל מה שחשבתי והרגשתי היום אחרי שלוש שנים של לימודים עם תום, האם אצחק על עצמי על רגעים שחשבתי שאולי אני מאוהבת בו? על זה שבלבלתי בדידות וחיבה גדולה עם התאהבות? או שאולי הכל ישאר כרגיל בעצם, כי דינמיקות בין אנשים הן בסופו של דבר פשוט נתון קיים, וגם אז לפעמים אני אוהב אותו מאד ולפעמים אחשוב שהוא מטופש ולפעמים ארצה לחבק אותו ולפעמים לא יהיה לי כוח אליו, ולפעמים פשוט לא אראה אותו זמן רב והגעגוע יצבע את הזיכרון בורוד בוהק. וחוץ מתום, מעניין בכללי, מה יהיה ואיך אהיה. אם אמשיך להתלבש אותו דבר ולדבר אותו דבר ואולי יהיו לי תחומי עניין חדשים ואולי האופקים שלי יתרחבו ויתרחבו ויום אחד אני ממש ארגיש את זה, אני ארגיש שאני יודעת על תיאטרון, שיש בי משהו שלא היה קודם, וזה יכה בי יום אחד.
0 תגובות
אני רוצה להגיד שני דברים
27/08/2018 14:44
סול
דבר ראשון, אני רוצה לסייג את מה שכתבתי בבוקר. כי זה לא העניין של "החרא". זה לא העיקר בכל אופן. הייתי רוצה לפעמים להיות בראש של אנשים אחרים פשוט כדי לדעת איך זה להיות הם, בהשוואה אלי. כדי לדעת איך אנשים אחרים מרגישים כימיה עם אנשים אחרים, כדי לדעת מה עצמת הרגשות שלהם, כדי לדעת אם בשיעור נהיגה מתחשק להם לדבר עם המורה נהיגה אפילו שהוא ספציפית לא כזה מעניין אותם או לא, כדי לדעת אם לרוב הם צוחקים ממבוכה וכי צריך לצחוק או כי באמת מצחיק אותם. הייתי רוצה לדעת איך הם מרגישים כשהם פוגשים מישהו חדש והאם גם להם יש ציפייה שתמיד יקרה משהו, ציפייה מעצמם ומהעולם ביחד. ואם הייתי מגלה שלא אחרי שהייתי מבקרת בראש אחר, אם הייתי מגלה שלרוב האנשים לא כזה חשוב שמשהו יקרה, שהם לא משתעממים ומשועממים ופוחד לשעמם, אולי זה היה מרגיע אותי.
הדבר השני שאני רוצה להגיד הוא שמשהו בכל האינטרקציה החצי-מורדמת עם תום עושה לי קצת לא טוב. אני מרגישה שלאט לאט אני מאבדת את החוט שחיבר בינינו בצורה שהייתה כבר כל כך טבעית ונטולת מחשבה ודאגות. לפעמים קשר עם בן אדם מסוים מתחיל לאבד את הצורה של "שני אנשים", ונהיה מן גוש כזה. גוש שזורם ביחד. תקופה ארוכה, ככה הרגשתי עם תום. לא בררתי מילים והתנהגויות כמעט בכלל. לא פחדתי להיות מופרעת ומטופשת לידו, אבל יותר חשוב מזה, גם לא רציתי להיות מופרעת כל הזמן. ולא רציתי להיות מצחיקה כל הזמן. והעומק קיבל נופח פשוט. יכולתי להוציא בצורה נקייה ובהירה את מילות הלב שלי ולא נהיה לי כבד ברגע. 
 עוד שלושה שבועות נתחיל ללמוד יחד תום ואני, ואולי סביר להניח שהכל יחזור לקדמותו, אבל בינתיים כשאני לא רואה את תום, הוא לאט לאט ובעל כורחי מתקרב למקום של בן אדם שצריך לנהוג איתו בנימוס מסוים, לשמור על עצמך מפניו, לא בגלל משהו מיוחד, פשוט כי עכשיו הוא חלק מכל העולם, וכבר לא חלק מהבועה שלי. אני רוצה להגיד לו לפעמים שאני מתגעגעת אליו בטירוף. אבל אני יודעת שזה לא נכון, כי אל"ף, אני יודעת שהמרחק והעדר המסגרת גורמים לי להוציא דברים מפרופורציות ועוד מעט כשאראה אותו או כשנתחיל ללמוד בועת החשיבה והרגש שלי תחזור לעולם האמיתי והפשוט והלא דרמטי. ובי"ת, אני יודעת שזה פשוט תמיד לא נכון באמת. זה נראה נכון לבן אדם המתגעגע, שמבעבע בו הצורך לצעוק את הגעגועים, אבל זה לא באמת נכון. לא לבן אדם שפוחד ונרתע מתלות בכל אופן. ואני יודעת שאפילו שמתחשק לרוץ מהר ולהשיג הכל עכשיו, אני אוהב את עצמי יותר, אם אלך לאט לאט, בסבלנות, עד שאקבל את האהבה ואת תשומת הלב שאני רוצה בהן שוב, ומבלי שדרשתי אותן.
0 תגובות
כותרת
27/08/2018 10:55
סול
לפעמים זה קצת מעצבן שאתה אף פעם לא תוכל לדעת באמת מה זה להיות מישהו אחר. אולי זה היה מקל אם כשאתה חווה את כל החרא, היית עובר ראש ראש ורואה שזה קיים בכל הראשים ואז מבין שאולי זה ברירת המחדל שלנו, ככה אנחנו בנויים, זה בילט אין וזה בסדר כי לא הייתה שום אפשרות אחרת.
0 תגובות
לקנא בעצמי של פעם
20/08/2018 23:53
סול
הרבה זמן אף אחד לא אמר לי ״אני אוהב אותך כל כך. אני אוהב את הצחוק שלך, אני אוהב את הנוכחות שלך. אני אוהב את הביטחון שאת נותנת לי״. דברים כאלה שאומרים מתוך אהבה אמיתית ועמוקה, לא מתוך ניצוץ רגעי. הרבה זמן גם לא כל כך חיפשתי את זה. לא יודעת איך זה התחיל בעצם, ההתרחקות שלי מאהבה, אבל כשחזרתי להתעסק במשחק זה פשוט היה יותר חשוב מאהבה, או שאולי זה תפס בערך את אותו מקום בלב. ובכל זאת, בחודש האחרון משהו השתנה וחזרתי לחשוב על אהבה. אולי זה בגלל שיש לי הפסקה מהמשחק, ואולי זה בגלל פלג, שלתקופה קצרצרה באמת ראיתי איך אני אוהב אותו יום אחד ורציתי לאהוב אותו, ולמרות שזה לא קרה זה פתח את הסכר. זה אולי אמור לעשות נעים הרצון הזה באהבה, אבל בינתיים זה לא כל כך נעים לי, גם כי אני חושבת שתמיד דברים לא מגיעים כשרוצים אותם יותר מדי, וגם כי אני דווקא בתקופה טיפה בודדה והייתי מעדיפה לחיות בשלווה עם נימת הבדידות הקלה הזאת, כשבפועל הצורך באהבה גורם לתחושה דווקא לעקצץ יותר. אתמול ראיתי את תום אחרי די הרבה זמן שלא ראיתי אותו. היינו בחתונה של אחותו, ולא יכולתי לדרוש יותר מדי את תשומת הלב שלו. תהיתי אם יש עוד מישהי באולם ששכבה איתו, ותיארתי לעצמי שלא, ואז תהיתי אם זה הופך אותי למיוחדת איכשהו לעומת כולם שם. אני חושבת לפעמים שהייתי רוצה לשכב עם תום לא כי אני נמשכת אליו בטירוף, אלא כי זה קצת גורם לי להרגיש, שלפחות באותו רגע, הוא שלי יותר משל כל בן אדם אחר. זה נשמע קצת מוזר להרגיש ככה לחבר טוב, אבל נכון להיום, הוא אחד האנשים, שבאופן מוזר, אני באמת אוהבת מכל לבי, ובאמת רוצה שהוא יהיה קרוב, גם אם יש אנשים שלפי הספר הייתי אמורה לאהוב הרבה יותר. אני קצת מקנאה בעצמי של פעם, שישנה עם תום המון כרוכה בין הידיים והרגליים שלו, ושנסעה איתו בקורקינט לכל מקום, ושנהנתה מבלי להעריך את זה יותר מדי או מבלי לחשוב שיום אחד זה כבר לא יהיה. אני שונאת לקנא בעצמי של פעם.
0 תגובות
צקלג
08/08/2018 10:15
סול
אתמול יצאנו בתל אביב תום, ענבר ואני. גם חברים של תום היו וגם שירה באה. לפני שתום הגיע חיכיתי שהוא יגיע, וכשהוא הלך לפני שאנחנו הלכנו התבאסתי. אני יודעת שזה קצת נשמע שקר כשאני אומרת שאני לא מאוהבת בו, אבל אני לא מאוהבת בו. אני פשוט אוהבת אותו מאד. 
לפעמים קצת קשה לי לאהוב אותו מאד אפילו שזו סתם אהבה בין חברים. אני מרגישה שאני רוצה לראות אותו תמיד. תמיד זה לא מדויק, אבל עכשיו כשאנחנו לא לומדים ביחד ואין מסגרת שמאלצת אותנו להיפגש יש לי צורך לראות אותו יותר ממה שאני רואה. פעם היינו ישנים ביחד המון וזה טיפה חסר לי. תום הוא בן אדם שתמיד נמצא בהמון מסגרות ומכיר כל הזמן אנשים. למרות שאני יודעת שהוא אוהב אותי מאד, אני יודעת גם שיש לו הרבה אנשים בחיים שחשוב לו לחלק את הזמן ואת תשומת הלב שלו ביניהם. יותר ממה שלי יש. חוסר האיזון הזה לפעמים קצת קשה לי.
אני נזכרת בתחילת החברות שלנו כשהוא היה משכנע אותי להישאר איתו אצל אחותו בבית הריק למרות שהייתי אומרת שיש לי דברים. אני נזכרת שהוא היה אומר לי שהם ישבו החברים רק הבנים בלי הבנות והוא חשב כמה הייתי מתאימה לשבת איתם. ונזכרת בלילה אחרי המסיבה בכולי עלמא שהלכנו ברחוב ובאתי לפנות לכיוון המוניות שירות והוא אמר "את הרי יודעת שתבואי לישון אצלי עכשיו". אני תוהה אם הוא אהב אותי יותר אז, או שזה פשוט היה חדש.
אני לא יודעת למה אני כל כך אוהבת את תום, אבל אני פשוט מרגישה איתו נוח. מסתבר שזה פרמטר רציני בבניית אהבה למישהו.
0 תגובות
תבוא
05/05/2018 21:21
סול
יכול להיות שעוד חודש סטיב ואני נצא כבר די הרבה זמן והחיבה האינטלקטואלית והאנושית שיש לי אליו תתפתח לחיבה אישית יותר, לחיוך בלב כשאני רואה אותו, כי ככה זה כשמכירים כבר די הרבה זמן, כל מה שהיה נחמד עד אז נהיה פתאום מוכר, נהיה קצת שלך, באיזשהו אופן, פתאום צורת דיבור שהייתה סתמית ובסדר הופכת להיות צורת הדיבור שלמדת להכיר, לזהות את הניו אנסים שבה, והדברים האלה גורמים ללב להתרחב ולעיניים לנצוץ קצת יותר, לא מתוך התאהבות עיוורת, אלא מתוך מן מנגנון אנושי, לאהוב אנשים שאתה מכיר. יכול להיות שכשל זה יקרה אני אשכח מהרגע הקטן הזה שבו הפכת בשבילי לבן אדם קצת מסוכן, בן אדם שגורם לי להלך על חבל ולתהות איזה צעד יהיה במקום ואיזה צעד יפיל אותי, יכול להיות שכשזה יקרה אני אצחק לעצמי מהמחשבה שזה קרה אי פעם- אתה, שבכלל לא אהבתי כשרק הכרתי, שממש כמעט זלזלתי בך וגם כשכבר נהינו חברים לקח לי זמן לעכל שזה מחיבה אמיתית כלפיך. יכול להיות, אבל עכשיו זה אתה. עכשיו הייתי רוצה שתבוא אלי אתה, ותשאר עם התחתונים המקושקשים בכל מיני שטויות שלך, ותחבק אותי ושאני אדע שהכל בסדר למרות כל מה שקרה כי אין סטיב שיגרום לי פשוט לשכוח מהכל ואין חוויות אחרות שמסחררות את ראשי חזק מספיק כדי שימרח את הסיפור בגוונים מצד לצד עד שידהה, וכל מה שנשאר כדי להבין שהכל בסדר הוא שאתה תבוא ותגיד לי שהכל בסדר, ומשום מה זה חשוב לי.
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 הבא »